12 משחקים עם חברים שאפשר להתחיל בלי לתכנן את כל הערב.

אין צורך להקריא לחברים שתים עשרה אפשרויות. בחרו לפי מה שיש בחדר: מספר האנשים, המקום, העייפות והציוד הזמין. אם כולם יושבים עם אוכל, התחילו במשהו שאינו דורש לקום. אם כבר יש אנרגיה, אפשר להציע ציור או פנטומימה. כשמישהו אומר שאינו מכיר את המשחק, עשו תור דוגמה במקום לחזור על אותו הסבר במילים אחרות. תור קצר מראה מה התפקיד של כל משתתף.

החזיקו רעיון שני למקרה שהראשון אינו מתאים. אפשר לומר מראש שננסה מחזור אחד ואז נחליט. כך אנשים אינם מרגישים שהסכימו לתוכנית ארוכה בלי להבין אותה. כל המספרים כאן הם הצעות לארגון ביתי, ואפשר לשנות אותם יחד. שמרו רק על עקביות במהלך אותו מחזור, כדי שלא ייווצר ויכוח על כללים שהשתנו אחרי שמישהו כבר שיחק את תורו.

• משחק אחד לפתיחה.
• חלופה שקטה להמשך.
• מחזור ניסיון לפני החלטה.

1. קטגוריות: בחרו נושא כמו דברים במטבח וכל משתתף מוסיף מילה שלא נאמרה. כשמישהו נתקע, הוא יכול להעביר, ואז מחליפים נושא כשצריך. 2. עשרים שאלות: אדם חושב על חפץ או מקום והשאר שואלים כן או לא עד שמגיעים לתשובה או למגבלה שקבעתם. אמרו אם ניחוש נחשב שאלה. בשני המשחקים סדר גלוי חשוב יותר מטיימר מהיר.

3. אסוציאציות: כל מילה צריכה להתחבר לקודמת, ואם לא ברור למה, נותנים משפט הסבר. ״חלון״ יכול להוביל ל״רוח״ ואז ל״עפיפון״. אין חובה לפסול קשר מפתיע. הפורמטים האלה מתאימים גם לחבורה חדשה, כי אין צורך לדעת פרטים על המשתתפים. בחרו נושאים משותפים והימנעו מסבב שמבוסס רק על בדיחות של שני חברים ותיקים בזמן שאחרים מנסים להבין למה כולם צוחקים.

• 1. קטגוריות — מילים בנושא אחד.
• 2. עשרים שאלות — חיפוש דרך כן או לא.
• 3. אסוציאציות — קשר למילה האחרונה.

4. Alias: מסביר אחד נותן רמזים בלי לומר את המילה או את שורשה, והקבוצה מנחשת עד סיום הזמן. בחרו מילים מוכרות ועשו סבב ניסיון. 5. פנטומימה ביתית: אדם מציג פעולה בלי לדבר, כמו להכין כריך או לחפש מפתח. קבעו מראש אם מותר להצביע על חפצים או להוסיף צלילים. התחילו בפעולות שקל לדמיין ולא בשם מופשט שקשה להציג.

6. ציור וניחוש: דף ועט מספיקים. הצייר מקבל מילה ומראה אותה בקווים בלי לכתוב את התשובה. כובע, גשר וסירה הם פתיחה שימושית. אין צורך להעריך כישרון ציור; בודקים אם הסימן עזר לניחוש. בכל שלושת הפורמטים החליפו נותני רמזים. מי שמעדיף לנחש יכול לבחור בכך, ואפשר לתת למשתתף חדש להסתכל על תור אחד לפני שהוא מצטרף לתפקיד הפעיל.

• 4. Alias — רמזים בדיבור.
• 5. פנטומימה — רמזים בתנועה.
• 6. ציור — דף, עט ומילה נסתרת.

7. סיפור במשפטים: פותחים במשפט דמיוני וכל אחד מוסיף משפט אחד. אחרי שני מחזורים מגיעים לסוף. 8. חפץ דמיוני: אדם מציע חפץ חדש, למשל נעל שמוצאת שלוליות, והבא מסביר למי הוא שימושי או מוסיף תכונה. 9. פרסומת לדבר רגיל: בוחרים חפץ על השולחן וכל זוג מכין תיאור קצר שמציג שימוש משעשע שהמציא. אל תשתמשו בחפץ פרטי בלי רשות בעליו.

לשלושת הרעיונות אפשר לתת דקות ספורות ולסיים בלי ניקוד. מי שאינו רוצה להציג יכול לתרום רעיון בזוג. שמרו את ההומור סביב הסיפור והחפץ, לא סביב תכונות של אדם בחדר. אם הקבוצה מתקשה להתחיל, תנו שתי אפשרויות לבחירה במקום דרישה להיות יצירתיים מיד. מגבלה קטנה, כמו ״הסיפור קורה בתחנת רכבת״, נותנת בסיס משותף שאפשר לבנות עליו.

• 7. סיפור במשפטים.
• 8. חפץ דמיוני ותכונות חדשות.
• 9. פרסומת קצרה לחפץ רגיל.

10. מסלול דמיוני: בוחרים יעד מומצא וכל אדם מציע תחנה והסבר קצר. בסוף בודקים אם אפשר לחבר את התחנות ליום אחד. 11. הקטגוריה הסודית: המנחה מציע שלוש מילים עם מכנה משותף, והקבוצה מציעה דוגמאות נוספות עד שמזהה את הכלל. התחילו בכלל ברור, כמו דברים שעשויים מעץ. אל תשנו את הכלל אחרי שמיעת ניחוש רק כדי להאריך את המשחק.

12. מציאת המשותף: כל זוג מקבל שתי מילים, למשל עץ ומטרייה, ומציע שלושה קשרים אפשריים. אפשר לדבר על צל, צורה או מקום בחוץ. אין צורך בתשובה יחידה נכונה, אך כדאי להסביר את הקשר במשפט. אלה פורמטים שמאפשרים להשתתף מישיבה ובקול רגוע. הם מתאימים לסוף ערב, כשהחבורה רוצה להמשיך יחד בלי טיימר, מסכים או הכרעה ברורה מי היה המהיר ביותר.

• 10. מסלול דמיוני — תחנה לכל משתתף.
• 11. קטגוריה סודית — כלל קבוע מראש.
• 12. מציאת המשותף — כמה קשרים אפשריים.

בחבורה קטנה כולם יכולים לשחק באותו מעגל. כשיש יותר מעשרה אנשים, כמה קבוצות קטנות עשויות לקצר המתנה. אל תבחרו רק לפי מספר המשתתפים: בדקו מי מצליח לשמוע, מי צריך עזרה בקריאה ומי רוצה תפקיד רגוע. קבוצה עם שפות שונות יכולה לבחור מילים מוחשיות, להגדיל זמן או לאפשר תכנון קצר. תרגום ומחוות צריכים להיות מוסכמים לפני שמתחילים תחרות.

למפגש בחוץ בחרו מקום שבו אפשר להישאר יחד ולשמוע בבירור. שמרו משחקים עם חיפוש ותנועה לתנאים שמתאימים להם; אין צורך לרדוף אחרי חפצים או למשוך זרים לתוך הפעילות. אם המשחק משתמש בטלפון, אדם אחד מנהל אותו ומסתיר התראות אישיות. הכנה קצרה כזאת מונעת הפסקות מיותרות ומאפשרת לכל השאר להתרכז באנשים במקום להתווכח על מה בדיוק צריך לעשות.

• קטן: מעגל משותף.
• גדול: כמה קבוצות קטנות.
• רב-לשוני: מילים מוכרות ותכנון.
• בחוץ: מקום נוח לשמיעה ולהשתתפות.

קבעו מראש מחזור אחרון, מספר משימות או זמן קצר. אם יש תחרות, הסבירו איך מסיימים כשהקבוצות קיבלו מספר תורות שווה. אם הפעילות שיתופית, תנו לסיפור משפט סיום או למסלול תחנה אחרונה. סיום קטן יוצר זיכרון ברור ועוזר לאנשים לעבור לשיחה או לאוכל, במקום להישאר במשחק רק כי אף אחד לא יודע איך להודיע שהוא רוצה לעצור.

אחרי מחזור אפשר לשאול אם רוצים להמשיך, לשנות פורמט או לנוח. אל תנסו להציל משחק שלא עובד באמצעות עוד חוקים. לפעמים די להחליף קטגוריה, ולפעמים עדיף לעבור לרעיון אחר. שמרו שני פורמטים שאנשים אהבו לפעם הבאה. לא צריך לכסות את כל הרשימה בערב אחד; היא נותנת אפשרויות כדי לבחור מה מתאים, ולא רשימת משימות שחבורה צריכה להשלים כדי לומר שנהנתה.

• סיום מוסכם לפני ההתחלה.
• בחירה להמשיך או לנוח.
• שומרים שני רעיונות מוצלחים לפעם הבאה.